לאחר הסוף המפואר של קואנרינגר, טירת אגשטיין נותרה בהריסות במשך כמעט מאה וחצי. לאחר מכן, הדוכס אלברכט החמישי נתן אותו לחבר המועצה והמלכה המאמינים שלו, גיאורג סק וום ואלדה, כמחנכת.
אז בשנת 1423 החל הצ'ק לבנות את ה'פורגסטל', כפי שניתן לקרוא עד היום על לוח אבן מעל השער השלישי. בעבודת פרך קשה הניחו הנתינים העניים אבן על אבן במשך שבע שנים עד שהבניין הושלם וכעת נראה שהם מתריסים בפני הנצח. עם זאת, הצ'ק, לאחר שהפך לביטחון עצמי מופרז, הפך את עצמו מדינאי ראוי ומכובד בכל העולם לברון שודד מסוכן וחשוף, לאימה ביער ובכל עמק הדנובה.
כמו במעוז היום, דלת נמוכה הובילה ללוח סלע צר מאוד בגובה מסחרר. הוא נוף נפלא לתוך עולם של יופי אלוהי. סק קרא לגן הוורדים שלו, הוסיף בוז לאכזריות, הצלחת ודחף בחוסר לב את האסירים החוצה, כך שרק נותרה להם ברירה או למות ברעב או להכין קץ מהיר לסבלם בקפיצה למעמקים הנוראים.
אולם אסיר אחד התמזל מזלו ליפול לתוך העלווה הצפופה של עץ וכך להציל את עצמו, בעוד שאסיר אחר שוחרר על ידי סנאי מתנשא, בנה של המאהבת פון שוולנבך. אבל בעוד האנשים שנמלטו מהמוות מיהרו לווינה כדי לספר לדוכס על מעשיו הרעים של החצוף, אדון הטירה הוציא את חמתו על הנוער המסכן. סק זרק את הילד לצינוק, וכאשר דיווחו מרגלים שהדוכס מתחמש נגד אגשטיין, הוא הורה לאנשיו לקשור את האסיר ולהשליכו מעל סלעי גן הוורדים. העוזרים כבר עמדו לציית לפקודה, מחייכים, כאשר פעמון השדרה צלצל חרישית וחגיגית מהגדה המערבית והצ'ק העניק ליונקר, לבקשתו הרציניות, מספיק זמן לשבח את נפשו לאל, עד הטון האחרון של הפעמון צלצל באוורור התפוגג.
אבל דרך השגחתו החסד של אלוהים הפעמון הקטן לא הפסיק לצלצל, הצליל הרועד מעל גלי הנהר לא רצה להיגמר, מזהיר את הלב החצוף לפנות פנימה ולצאת... לשווא; כי רק קללות איומות בגלל שהצלצול הארור לא השתתק היו הד הצליל במוחה העיקש של המפלצת.
אולם בינתיים הקיף המפקד גיאורג פון שטיין את הטירה בלילה בהוראת הדוכס, מטבעות מצלצלים והבטחת פטור מוחלטת פתחו את השערים, וכך נמנעה העבירה האחרונה. השיק נתפס, הוכרז על ידי הדוכס על כל הסחורה, וסיים את חייו בעוני ובוז.