מלק אבי
Geschichte
המנזר הבנדיקטיני המונומנטלי של מלק, הנראה למרחוק, בוהק בצהוב עז על צוק תלול המשתפל צפונה לעבר נהר מלק והדנובה. כאחד מהרכבי הבארוק המאוחדים היפים והגדולים באירופה, הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
831 המקום מוזכר כמדליקה (=נהר גבול) והיה חשוב כמחוז מכס מלכותי וטירה.
במחצית השנייה של המאה ה-10 תקף הקיסר את ליאופולד הראשון מבבנברג ברצועה צרה לאורך הדנובה, עם הטירה, יישוב מבוצר, באמצע.
כתבי יד בספריית המנזר של מלק מתייחסים לקהילה של כמרים שכבר תחת מרגרייב ליאופולד הראשון. עם הרחבת השלטון מזרחה לטולן, קלוסטנובורג ווינה, איבד ה-Melker Burg מחשיבותו. אבל מלק שימש כמקום קבורה לבני הזוג בבנברג וכמקום קבורה לסנט. קולומן, הקדוש הפטרון הראשון של המדינה.
למרגרייב לאופולד השני נבנה מנזר על הסלע מעל העיר, שאליו עברו נזירים בנדיקטינים ממנזר למבאך ב-1089. ליאופולד השלישי העביר לבנדיקטינים את מבצר טירת באבנברג, וכן אחוזות וקהילה והכפר מלק.
מאחר שהמנזר הוקם על ידי מרקבר, הוא הוצא מתחום השיפוט של הדיוקסיה של פסאו בשנת 1122 והונח ישירות תחת האפיפיור.
עד המאה ה-13 הסטיפט מלקר חוותה עלייה תרבותית, אינטלקטואלית וכלכלית ובית ספר למנזר מתועד בכתבי יד כבר בשנת 1160.
שריפה גדולה הרסה את סוף המאה ה-13. מנזר, כנסייה וכל המבנים החיצוניים. המשמעת הנזירית והיסודות הכלכליים זעזעו מהמגפה והיבול הגרוע. הביקורת על החילון של הנזירים וההתעללויות הנלוות במנזרים הביאו לרפורמה שהוחלט ב-1414 במועצת קונסטנץ. בעקבות הדוגמה של המנזר האיטלקי סוביאקו, כל המנזרים הבנדיקטים צריכים להתבסס על האידיאלים של שלטון בנדיקטוס. מרכז החידושים הללו היה מלק.
ניקולאוס סירינגר, אב המנזר הבנדיקטיני האיטלקי בסוביאקו ולשעבר רקטור אוניברסיטת וינה, הותקן כאב מנזר במנזר מלק כדי ליישם את "רפורמת מלק". תחתיו הפך מלק למופת של משמעת נזירית קפדנית, ובקשר עם אוניברסיטת וינה למרכז תרבותי במאה ה-15.
שני שלישים מכתבי היד של מלק ששרדו עד היום הם מתקופה זו.
תקופת הרפורמציה
אצילים באו במגע עם הלותרניות בדיאטות. גם כביטוי להתנגדותם הפוליטית לריבונים שלהם, רוב האצולה המירה את דתם לפרוטסטנטיות. חקלאים ותושבי השוק נטו לפנות לרעיונות התנועה האנבפטיסטית. מספר האנשים שנכנסו למנזר ירד בחדות. המנזר היה על סף פירוק. ב-1566 נותרו במנזר רק שלושה כמרים, שלושה אנשי דת ושני אחים הדיוטים.
על מנת למנוע השפעות לותרניות, נכבשו הקהילות באזור מהמנזר. מלק היה המרכז האזורי של הרפורמציה הנגדית. מבוסס על המודל של בתי הספר הישועים בני שש המעמדות, במאה ה-12. מְבוּסָס,
בית הספר הוותיק ביותר באוסטריה, המלקר קלוסטרשולה, התארגן מחדש. לאחר ארבע שנים בבית הספר מלק, הלכו התלמידים לקולג' הישועי בווינה למשך שנתיים.
בשנת 1700 נבחר ברטולד דיאטמאייר לאב המנזר. מטרתו של דיאטמאייר הייתה להדגיש את החשיבות הדתית, הפוליטית והרוחנית של המנזר במבנה חדש.
ב-1702, זמן קצר לפני שהחליט יעקב פרנדטאואר לבנות מנזר חדש, הונחה אבן היסוד לכנסייה החדשה. הפנים עוצב על ידי אנטוניו פדוצי, עבודת טיח על ידי יוהאן פוק והצייר יוהן מיכאל רוטמאייר את ציורי התקרה. פול טרוגר צייר את ציורי הקיר בספרייה ובאולם השיש. כריסטיאן דיוויד מווינה היה אחראי להזהבה. יוסף מונגנאסט, אחיינו של פרנדטאואר, השלים את ניהול הבנייה לאחר מותו של פרנדטאואר.
בשנת 1738 שריפה במנזר הרסה את הבניין שכמעט הושלם.
לבסוף נחנכה כנסיית המנזר החדשה כעבור 8 שנים. נגן עוגב במנזר במלק היה הקתדרלה הווינאית המאוחרת קפלמייסטר יוהאן גיאורג אלברכברגר.
המאה ה-18 הייתה תור זהב מבחינת מדע ומוזיקה. עם זאת, בגלל חשיבותו למדינה, למערכת בתי הספר ולטיפול הפסטורלי, המנזר לא נסגר תחת יוסף השני כמו מנזרים רבים אחרים.
בשנת 1785 הציב הקיסר יוסף השני את המנזר בהנהגתו של מפקד המדינה אב המנזר. הוראות אלו בוטלו לאחר מותו של יוסף השני.
בשנת 1848 איבד המנזר את האחוזות שלו, וכספי הפיצויים הכספיים שהתקבלו מכך שימשו לשיפוץ כללי של המנזר. לאב המנזר קרל 1875-1909 הייתה השפעה רבה על החיים באזור. הוקם גן ילדים והמנזר תרם אדמות לעיר. יתר על כן, ביוזמתו של אב המנזר קרל ניטעו עצי סיידר לאורך כבישי הארץ, המאפיינים את הנוף עד היום.
בתחילת המאה ה-20 הותקנו ביוב, צנרת מים חדשה ואורות חשמל. כדי לממן את המנזר מכר, בין היתר, תנ"ך גוטנברג לאוניברסיטת ייל ב-1926.
לאחר סיפוח אוסטריה ב-1938 נסגר בית הספר התיכון של המנזר על ידי הנציונל-סוציאליסטים וחלקו הגדול יותר של מבנה המנזר הוחרם לתיכון ממלכתי. המנזר שרד את המלחמה ואת תקופת הכיבוש שלאחר מכן כמעט ללא נזק.
עבודות שיקום בבניין הכניסה ובחצר הפרלטית, כמו גם הניתוח המבני בספרייה ובאולם קולומני, היו נחוצות על מנת לחגוג את יום השנה ה-900 למנזר ב-1989 בתערוכה.
העט
למתחם, שנבנה באופן אחיד בסגנון הבארוק על ידי יעקב פרנדטאואר, יש 2 צדדים גלויים. במזרח, צד צר הכניסה הארצי עם השער שהושלם ב-1718, ולצדו שני מעוזים. המעוז הדרומי הוא ביצור משנת 1650, מעוז שני בצד ימין של הפורטל נבנה למען הסימטריה.
ממערב אנו חווים הפקה תיאטרלית מחזית הכנסייה ועד למרפסת עם נוף מרחוק על עמק הדנובה ובתי העיר מלק שלמרגלות המנזר.
בין לבין עוקבות זו אחר זו חצרות במידות שונות, המכוונות לכיוון הכנסייה. בחציית מבנה השער נכנסים לחצר שומר הסף, בה נמצא אחד משני מגדלי הבנברג מצד ימין. זה חלק מביצור ישן.
אנו ממשיכים דרך הקשת ונמצאים כעת באולם מואר בן שתי קומות, Benediktihalle, עם פרסקו של St. בנדיקט על התקרה.
מכאן אנו מביטים אל חצר הפרילית הטרפזית. באמצע החצר עמדה מזרקת קולומאני עד 1722, אותה נתן אב המנזר ברתולד דיאטמאייר לעיירת השוק מלק. מזרקה ממנזר ולדהאוזן המומס עומדת כעת במקום מזרקת קולומאני באמצע חצר הפרלט.
פשטות והרמוניה רגועה מאפיינים את מבנה החזית של הבניינים שמסביב. ציורי הבארוק על הגמלונים המרכזיים מאת פרנץ רוזנסטינגל, המתארים את ארבע המעלות הקרדינליות (מתינות, חוכמה, אומץ, צדק), הוחלפו ב-1988 בתיאורים מודרניים של ציירים בני זמננו.
Kaiserstiege, Kaisertrakt ומוזיאון
מה-Prälatenhof אנחנו עוברים את הפינה האחורית השמאלית דרך השער מעל עמוד עמודים ל-Kaiserstiege, גרם המדרגות המפואר. צפוף בחלקו התחתון, הוא נפרש כלפי מעלה עם טיח ופסלים.
בקומה הראשונה, הקייזרנג באורך 196 מ' עובר כמעט בכל החזית הדרומית של הבית.
ציורי דיוקן של כל שליטי אוסטריה, בבנברגר והבסבורג, תלויים על קירות הקייזרנג במנזר מלק. מכאן נכנסים לחדרי המשפחה הקיסרית, המשמשים כמוזיאון המנזר. ה"מלקר קרוז", שנתרם על ידי הדוכס רודולף הרביעי, תפאורה יקרת ערך לאחד השרידים בעלי הדרגה הגבוהה ביותר, חלקיק מצלב ישו, מוצג רק באירועים מיוחדים.
קולומאני מונסטרנס
אוצר נוסף של המנזר הוא המונסטרנס קולומאני, עם הלסת התחתונה של St. קולומן, דאר מדי שנה ביום החג של קולומן הקדוש, 13 באוקטובר, הוא מוצג בטקס לזכרו של הקדוש. אחרת, המונסטרנס קולומאני מוצג במוזיאון המנזר של מנזר מלק, שנמצא בחדרים הקיסריים לשעבר.
אולם שיש
אולם השיש, בגובה שתי קומות, מתחבר לאגף הקיסרי כאולם אירועים ואוכל לאורחים חילונים. האולם חומם באוויר חם באמצעות סורג ברזל יצוק שהוטבע ברצפה באמצע האולם.
ציור תקרה מונומנטלי של פול טרוגר על התקרה השטוחה המחורצת בכבדות באולם השיש של מנזר מלק מרשים, שבעזרתו זכה לתהילה לאומית. "ניצחון פאלאס אתנה וניצחון על כוחות האופל" מתאר דמויות המרחפות באזור שמימי מעל אדריכלות מדומה מצוירת.
הספרייה
אחרי הכנסייה, הספרייה היא החדר השני בחשיבותו במנזר בנדיקטיני ולכן קיימת מאז ייסוד מנזר מלק.
ספריית מלק מחולקת לשני חדרים עיקריים. בחדר השני הקטן יותר, גרם מדרגות לולייניות מובנה משמש כגישה לגלריה שמסביב.
פרסקו התקרה של פול טרוגר בחדר הגדול מבין שני חדרי הספרייה יוצר ניגוד רוחני לפרסקו התקרה באולם השיש של מנזר מלק. עץ כהה עם עבודת שיבוץ וצבע חום-זהוב תואם ואחיד של שדרות הספרים קובעים את החוויה המרחבית המרשימה וההרמונית. בקומה העליונה ישנם שני חדרי קריאה עם ציורי קיר של יוהן ברגל, שאינם נגישים לציבור. הספרייה של מנזר מלק מכילה כ-1800 כתבי יד מאז המאה ה-9 ובסך הכל כ-100.000 כרכים.
הכנסייה המכללית של St. פיטר וסנט. פול, הוקדש בשנת 1746
נקודת השיא של מתחם המנזר הבארוק של מנזר מלק היא הכנסייה המכללה, כנסייה בעלת כיפת מתנשאת עם חזית דו-מגדלית בדגם הכנסייה הישועית הרומית Il Gesu.
אנחנו נכנסים לאולם אדיר, מקומר חבית עם קפלות צדדיות ואוטוריות וכיפת תופים בגובה 64 מטר. חלק גדול מהעיצובים וההצעות עבור פנים הכנסייה הזה ניתן לייחס לאדריכל התיאטרון האיטלקי אנטוניו בדוצי.
בתוך הכנסייה המכללית מלק נפתחת לפנינו יצירת אמנות מפונפת ובארוק. סינרגיה של אדריכלות, טיח, גילופים, מבני מזבח וציורי קיר מעוטרים בעלי זהב, טיח ושיש. ציורי הקיר של יוהאן מיכאל רוטמאייר, יצירות המזבח של פול טרוגר, הדוכן והמזבח הגבוה בעיצובו של ג'וזפה גאלי-ביבינה, הפסלים שעיצב לורנצו מאטיאלי והפסלים של פיטר ווידרין יוצרים את הרושם הכללי המכריע של כנסיית הבארוק הגבוהה הזו.
מהעוגב הגדול שנבנה על ידי בונה העוגב הווינאי גוטפריד זונהולץ, נשמר רק המראה החיצוני של העוגב מהתקופה שנבנה ב-1731/32. העבודה בפועל ננטשה ב-1929 במהלך הסבה. העוגב של היום נבנה על ידי גרגור-הרדצקי ב-1970.
אזור גן
פארק המנזר הבארוק עם נוף לביתן גן הבארוק בקומת הקרקע עוצב במקור עם עיטורי פרחי בארוק, צמחים ירוקים וחצץ, מרעיון גן "גן העדן" של תקופת הבארוק בזמן יצירתו. הגן מבוסס על תפיסה פילוסופית-תיאולוגית, המספר הקדוש 3. הפארק פרוש ב-3 טרסות עם אגן מים, מים כסמל לחיים, במרפסת ה-3. אגן המזרקה המעוגל הבארוק בקומת הקרקע, באמצע ציר האורך של הגן וביתן הגן, מתאים לפנס שמעל כיפת הכנסייה, שבה St. הרוח, האדם האלוהי השלישי, מיוצגת בצורה של יונה כסמל לחיים.
לאחר 1800 תוכנן פארק נוף אנגלי. לאחר מכן, הפארק צמח מחדש עד שפארק המנזר שופץ ב-1995. שוחזרו "מקדש הכבוד", ביתן ניאו-בארוק בעל שמונה עמודים פתוחים עם מכסה מנוע מנסארד במרפסת השלישית של פארק המנזר ומזרקה, וכך גם מערכת השבילים הישנה. שדרת עצי טיליה, שחלקם בני כ-3 שנה, נטועה בנקודה הגבוהה ביותר של פארק המנזר. הדגשים של אמנות עכשווית מחברים את הפארק עם ההווה.
המיצב של "בנדיקטוס-ווג" נושא בתוכנו "בנדיקטוס יתברך". גן גן העדן היה ערוך לפי דגמים ישנים מגני מנזרים, עם עשבי מרפא וצמחים צבעוניים וריחניים עזים.
להלן "Jardin méditerranée" גן אקזוטי ים תיכוני. בהמשך השביל נטועים צמחים תנ"כיים כמו עצי תאנה, גפנים, דקל ועץ תפוח.
ביתן גן
ביתן גן הבארוק בקומת הקרקע של פארק המנזר הוא לוכד עין.
בשנת 1747/48 פרנץ מונגנאסט בנה את ביתן הגן עבור הכמרים כמקום להירגע לאחר תקופות התענית הקפדניות. התרופות ששימשו באותה תקופה, כמו הקזת דם ותרופות שונות לניקוי רעלים, דרשו חיזוק לאחר מכן. הנזירים חולקו לשתי קבוצות, האחת המשיכה בחיי נזירים רגילים ואילו השנייה הורשה לנוח.
הציורים של יוהאן וו. ברגל, תלמידו של פול טרוגר וחברו של פרנץ אנטון מולברטש, מראים יחס בארוק מלא דמיון לחיים, מצוירים תנאי גן עדן, כניגוד לסגפנות של חיי הנזירים. נושא הפרסקאות מעל החלונות והדלתות באולם הגדול של הביתן הוא עולם החושים. פוטי מייצגים את חמשת החושים, למשל חוש הטעם, החוש החשוב ביותר, מיוצג פעמיים, כשתייה בדרום ואכילה בצפון.
השמש זורחת במרכז פרסקו התקרה, קמרון השמים, ומעליו אנו רואים קשת של גלגל המזלות עם הסימנים החודשיים של עונות השנה אביב, קיץ וסתיו.
בשולי פרסקו התקרה בעליית הגג המצוירת מתוארות ארבע היבשות המוכרות אז: אירופה בצפון, אסיה במזרח, אפריקה בדרום ואמריקה במערב. בחדרים האחרים ניתן לראות סצינות אקזוטיות, כמו גילוי אמריקה בחדר המזרחי. תיאורים של מלאכים משחקים בקלפים או מלאכים עם סימני ביליארד מצביעים על כך שהחדר הזה שימש כאולם הימורים.
במהלך חודשי הקיץ, האולם המרכזי של ביתן הגן במנזר מלק משמש כבמה לקונצרטים בימי הבארוק הבינלאומיים בחג השבועות או קונצרטי הקיץ באוגוסט.
מנזר מלק והפארק שלו יוצרים שלם הרמוני באמצעות האינטראקציה בין הרמות הרוחניות והטבע.